מצאת את עצמך במצב בו אתה שוקל לקחת טיסה פרטית לנסיעה עסקית קרובה (אחרי שקראת את הפוסט הראשון בבלוג, לא יכולת שלא לשקול זאת….).
אתה מוצא את עצמך עומד מול מבחר לא קטן של אופציות, מבלי לדעת להבדיל ביניהן. ראשית, חשוב שתדע את מבנה שוק ספקי הטיסות הפרטיות. כך תוכל להתמצא ולהבין ביתר קלות את ההצעות המוצעות לך. בפוסט הבא בבלוג זה, אפרט על תהליך הבחירה המומלץ, בעיני, לפחות.

שוק ספקי הטיסות הפרטיות המזדמנות, מחולק באופן כללי לשניים-

 1. חברות התעופה המורשות על ידי רשויות התעופה המקומיות להפעיל באופן ישיר מטוסי מנהלים, אחד,
או יותר.
2. חברות ה Charter Broker, אשר חוכרות מחברות התעופה השונות את המטוסים לביצוע הטיסה
שהלקוח ביקש.

בואו נתחיל עם חברות התעופה-

חברות אלה הן גופים אשר קיבלו רשיון הנקרא רשיון  להפעלת מוניות אויר, או בכינויו המקוצר באנגלית, AOC. הרשיון ניתן מאת רשות התעופה של אותה מדינה בה פועלת החברה וכולל פירוט של המטוסים המורשים להיות מופעלים בחברה. מספר המטוסים המופעלים בחברת תעופה פרטית יכול להיות גם אחד או שניים (בישראל, זהו המצב ברוב המוחלט של המקרים), אך בדרך כלל  נע סביב 3-5 מטוסים ובמקרים לא רבים, אף יותר.

עם הרשיון באות גם חובות לא מעטות הכרוכות בסטנדרטים להפעלת כלי הטיס ואחזקתם. דרישות רשויות התעופה כוללות גם את אנשי צוות האויר המטיסים את כלי הטיס של החברה. הטייסים חייבים לעבור אימונים שוטפים על המטוס שהם מטיסים, חייבים לעבור מבחני רמה תקופתיים, הם אמורים להיות בעלי נסיון מינימלי מסוים על המטוס וכן להקפיד לשמור על כשירותם בו , כולל ביצוע מבחנים תאורטיים על מערכות המטוס ותפעולו הרגיל ובזמן חירום.

המטוסים המופעלים על ידי חברות התעופה, לא תמיד נמצאים בבעלותן. על כן, החכרתו של המטוס לטיסות פרטיות של לקוחות החברה לא תמיד מהווה המטרה העיקרית בהפעלתם. ישנן חברות גדולות , שאינן חברות תעופה, אשר רוכשות מטוס מנהלים לשימוש בעלי החברה ומנהליה ועל מנת להקטין את ההוצאות על המטוס, מאפשרות לחברת תעופה פרטית בעלת רשיון מתאים, להפעיל את המטוס תחת רשיון ההפעלה שלה. בזמן שמנהלי החברה לא טסים במטוס, יכולה חברת תעופה להחכיר את המטוס ללקוחות מזדמנים  ולהעביר לבעלי המטוס חלק מההכנסה המתקבלת , על פי ההסכם ביניהן.

יתר על כן, מספר חברות גדולות הרוכשות את המטוס כאמור, מקימות בעצמן חברות תעופה In House  כדי שיוכלו להחכיר את המטוס ללקוחות חיצוניים בצורה חוקית, בזמן שהמטוס לא נמצא בשימוש על ידי המנהלים בחברת האם.

כמובן, שישנם מטוסי מנהלים רבים הנמצאים בבעלותן המלאה של חברות התעופה בהן הם מופעלים, ומטרתם אחזקתם היחידה היא למכור כמה שיותר שעות טיסה משולמות בטיסות פרטיות של לקוחות החברה.

חברות ה Charter Broker –

חברות אלה (ובכללן LynxJet Private Flights) בוחרות את המטוסים המתאימים ביותר לביצוע הטיסות שלקוחותיהן מבקשים וחוכרות אותם מחברות התעופה המורשות, על מנת לבצע את הטיסה. המהלך שקוף לגמרי מבחינת הלקוח, כיוון שכל התאומים שלו בהקשר של הטיסה הפרטית והשירותים המלווים לה, נעשים מול יועץ הטיסות בחברת ה Charter Broker והלקוח לא צריך להטריח עצמו לעבוד מול גורם נוסף. לחברות אלה, קשרים ענפים בשוק התעופה הפרטית והם יכולים לחכור לביצוע הטיסה המבוקשת אחד מעשרות או מאות מטוסים העומדים לרשות חברות התעופה עימם הם בקשר.

ישנם מקרים לא מעטים בהם חברות התעופה הפרטיות, מחליטות לא לעסוק כלל בשיווק הטיסות על מטוסיהם ולא מאפשרות קשר ישיר בינן לבין הלקוח הסופי. במקרים אלה, משאירות החברות את מכירת הטיסות בידי חברת Charter Broker אחת בלעדית, או יותר ואלה הן העובדות מול הלקוח.

כיום, אין סטנדרטים חוקיים על פיהם חייבות לעבוד חברות ה Charter Broker , מה שמשאיר את השוק פרוץ גם לגורמים לא מקצועיים. עם זאת, חברות רבות, בהן גם LynxJet, בוחרות להשתייך לאיגודים ענפיים מקצועיים ( כגון איגוד התעופה העסקית הארופית, ה EBAA, איגוד התעופה העסקית האמריקאי, ה NBAA ועוד)  ולקבל על עצמן את הסטנדרטים של ארגונים אלה.

בפוסט הבא, אעבור על דרך הבחירה הנכונה, לדעתי, בספק הטיסות הפרטיות לטיסה הבאה שלכם.